שׁוֹפְטִים כ״א · ו׳

וְאִתְנְחָמוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל דְבֵית בִּנְיָמִין אֲחוּהוֹן וַאֲמַרוּ אִתְמְנַע יוֹמָא דֵין שִׁבְטָא חַד מִיִשְׂרָאֵל:

וינחמו. רצה לומר, בעבור שנחמו בני ישראל וכו׳:

וינחמו. ענין הפוך מחשבה:

נגדע. ענין כריתה, כמו (ישעיהו י לג) ורמי הקומה גדועים:

וינחמו. עד עתה דבר מן העבר, כי חקרו על העבר למה נענשו ושחשבו שיש אפשריות שמקצת מהם עברו על השבועה ולכן נענשו, ולא היה זה מוטל עליהם לדרוש על זה כי למה יחקרו על זה הלא העבר אין. רק עתה נתחדש אצלם ענין חדש, והוא כי נזכרו שבעת חמתם נשבעו שאיש מהם לא יתן את בתו לבנימין, ולפי זה הגם שנשארו משבט בנימין שש מאות איש, הלא לא ימצאו נשים כי נשי בנימין נהרגו כולם, ובזה ימחה השבט כולו וזה יהיה מום וחסרון גדול לכלל האומה שא"א שתשרה עליהם שכינה רק אם הם שנים עשר שבטים, ואם יחסר שבט אחד הוא פגם גדול לכלל האומה כנזכר בדברי חז"ל בכ"מ (ראה ב"ק פג א), והרי זה נזק לדור דורים מעות לא יוכל לתקון ומחלל הוד יעקב וקדושת ישראל לעולמים, וז"ש נגדע היום שבט אחד מישראל, ובארו הטעם כי מה נעשה להם לנותרים לנשים: