התחילו ללמודוַאֲמַרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מַן דְלָא סְלִיק בִּקְהָלָא מִכָּל שִׁבְטַיָא דְיִשְׂרָאֵל לָקֳדָם יְיָ אֲרֵי שְׁבוּעֲתָא רַבְּתָא הֲוַת לִדְלָא סְלִיק לִקְדָם יְיָ לְמִצְפַּיָא לְמֵימַר אִתְקְטָלָא יִתְקְטֵיל:
בקהל וגו׳. רצה לומר, מי הוא אשר לא עלה ׳מכל שבטי ישראל׳ באסיפת הקהל ׳אל ה״, כי השכינה שורה במקום אשר יאספו ישראל שמה (סנהדרין לט ב):
כי השבועה וגו׳. ולזה שאלו לעשות ולקיים דבר השבועה:
ויאמרו ב"י. ובהיותם חוקרים על הדבר נזכרו מענין ישראל במלחמת עי, שהיה ג"כ כענין הזה שהלכו למלחמת מצוה ונפלו לפני אויב, ושם נודע שהיה הסבה יען שעכן מעל בחרם ושבועת יהושע, ולכן חקרו פן נמצא גם ביניהם עון זה, כי באשר היתה השבועה גדולה שמי שלא יעלה אל המצפה להשתתף במלחמה זו מות יומת, והסכימו שבודאי נמצאו מי שעברו על השבועה הלזו ולכן נפלו ישראל חללים, ועל פי זה אמרו מי אשר לא עלה בקהל, כי לא ידעו מי: