וַיֹּֽאמְרוּ֙ זִקְנֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה מַה־נַּעֲשֶׂ֥ה לַנּוֹתָרִ֖ים לְנָשִׁ֑ים כִּֽי־נִשְׁמְדָ֥ה מִבִּנְיָמִ֖ן אִשָּֽׁה׃

וַאֲמַרוּ סָבֵי כְנִשְׁתָּא מַה נַעְבֵּד לִדְאִשְׁתַּאֲרוּ לִנְשִׁין אֲרֵי פְסָקַת מִדְבֵית בִּנְיָמִן אִתְּתָא:

לנותרים. אלו שני המאות הנותרים משש המאות, מה נעשה להמציא להם נשים:

כי נשמדה. כי מבני בנימן נשמדה כל אשה, ומהיכן ישאו נשים:

נשמדה. ענין כליון:

ויאמרו זקני העדה מה נעשה לנותרים לנשים. אז חקרו הסנהדרין אם יוכלו להתיר את השבועה כדי לתת נשים להנותרים, ונתנו טעם כי נשמדה מבנימין אשה, ר"ל כי בעת השבועה לא היה דעתם להרוג הנשים והטף, ורצו רק שהם לא יתחתנו עמהם לא שילכו ערירים כי אז היו נושאים נשים משבטם, לא כן עתה שנשמדו נשי בנימין וימחה השבט על תנאי זה לא נשבענו, והרי יש פתח וחרטה: