וַיָּ֤שׇׁב בִּנְיָמִן֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא וַיִּתְּנ֤וּ לָהֶם֙ הַנָּשִׁ֔ים אֲשֶׁ֣ר חִיּ֔וּ מִנְּשֵׁ֖י יָבֵ֣שׁ גִּלְעָ֑ד וְלֹא־מָצְא֥וּ לָהֶ֖ם כֵּֽן׃

וְתָבוּ בְנֵי בִנְיָמִין בְּעִידָנָא הַהִיא וִיהָבוּ לְהוֹן נְשִׁין דְקַיְמוּ מִנְשֵׁי יָבֵשׁ גִלְעָד וְלָא סַפִּיקוּ לְהוֹן כֵּן:

וישב בנימן. אל העדה:

הנשים אשר חיו. רצה לומר הבתולות אשר החיו מבין הבעולות:

לא מצאו. לא ספקו להם כפי הצורך, כי הבתולות היו ארבע מאות, ובני בנימין נשארו שש מאות (לעיל כ מז):

חיו. החיו:

מצאו. ענין ספוק, כמו (יהושע יז יט) לא ימצא לנו ההר:

כן. רוצה לומר, כראוי וכצורך, כמו (לעיל יב ו) ולא יכין לדבר כן:

ולא מצאו להם כן. כי לא מצאו נשים לכל השש מאות איש: