וְאִ֨ישׁ יִשְׂרָאֵ֜ל שָׁ֣בוּ אֶל־בְּנֵ֤י בִנְיָמִן֙ וַיַּכּ֣וּם לְפִי־חֶ֔רֶב מֵעִ֤יר מְתֹם֙ עַד־בְּהֵמָ֔ה עַ֖ד כׇּל־הַנִּמְצָ֑א גַּ֛ם כׇּל־הֶעָרִ֥ים הַנִּמְצָא֖וֹת שִׁלְּח֥וּ בָאֵֽשׁ׃ {פ}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
וֶאֱנַשׁ יִשְׂרָאֵל תָּבוּ לְוַת בְּנֵי בִנְיָמִין וּמְחוֹנוּן לְפִּתְגַם דְחָרֶב מִקִרְוֵיהוֹן גַמְרִינוּן עַד בְּעִירָא עַד כָּל דְאִשְׁתְּכַח אַף כָּל קִרְוַיָא דְאִשְׁתַּכָּחָא אוֹקִידוּ בְּנוּרָא:
שבו. חזרו והלכו לערי בנימן והכום לפי חרב:
מעיר מתם. מכל עיר הכו, האנשים עד בהמה, כל הנמצא בה מן החיות ועופות:
הנמצאות. אשר מצאו לאחר זה שלא הרסו מאז בבואם להכות בהם, חזרו ושרפו בעת מצאם:
מתם. הוא שם לאנושיות, וכולל אנשים ונשים, כמו (בראשית לד ל) מתי מספר:
שלחו. רוצה לומר, הבעירו, על שם שהאש עושה השליחות שהולך ושורף:
