וְאִ֨ישׁ יִשְׂרָאֵ֜ל שָׁ֣בוּ אֶל־בְּנֵ֤י בִנְיָמִן֙ וַיַּכּ֣וּם לְפִי־חֶ֔רֶב מֵעִ֤יר מְתֹם֙ עַד־בְּהֵמָ֔ה עַ֖ד כׇּל־הַנִּמְצָ֑א גַּ֛ם כׇּל־הֶעָרִ֥ים הַנִּמְצָא֖וֹת שִׁלְּח֥וּ בָאֵֽשׁ׃ {פ}

וֶאֱנַשׁ יִשְׂרָאֵל תָּבוּ לְוַת בְּנֵי בִנְיָמִין וּמְחוֹנוּן לְפִּתְגַם דְחָרֶב מִקִרְוֵיהוֹן גַמְרִינוּן עַד בְּעִירָא עַד כָּל דְאִשְׁתְּכַח אַף כָּל קִרְוַיָא דְאִשְׁתַּכָּחָא אוֹקִידוּ בְּנוּרָא:

שבו. חזרו והלכו לערי בנימן והכום לפי חרב:

מעיר מתם. מכל עיר הכו, האנשים עד בהמה, כל הנמצא בה מן החיות ועופות:

הנמצאות. אשר מצאו לאחר זה שלא הרסו מאז בבואם להכות בהם, חזרו ושרפו בעת מצאם:

מתם. הוא שם לאנושיות, וכולל אנשים ונשים, כמו (בראשית לד ל) מתי מספר:

שלחו. רוצה לומר, הבעירו, על שם שהאש עושה השליחות שהולך ושורף: