וַיָּ֤קׇם הָאִישׁ֙ לָלֶ֔כֶת ה֥וּא וּפִילַגְשׁ֖וֹ וְנַעֲר֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֣וֹ חֹתְנ֣וֹ אֲבִ֣י הַֽנַּעֲרָ֡ה הִנֵּ֣ה נָא֩ רָפָ֨ה הַיּ֜וֹם לַעֲר֗וֹב לִֽינוּ־נָ֞א הִנֵּ֨ה חֲנ֤וֹת הַיּוֹם֙ לִ֥ין פֹּה֙ וְיִיטַ֣ב לְבָבֶ֔ךָ וְהִשְׁכַּמְתֶּ֤ם מָחָר֙ לְדַרְכְּכֶ֔ם וְהָלַכְתָּ֖ לְאֹהָלֶֽךָ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
וְקָם גַבְרָא לְמֵיזַל הוּא וּלְחֵינָתֵיהּ וְעוּלֵימֵיהּ וַאֲמַר לֵיהּ חֲמוֹהִי אֲבוּהָא דְעוּלֶמְתָּא הָא כְעַן פְּנָא יוֹמָא לְמֶעֱרַב בִּיתוּ כְעַן הָכָא לְחוֹד יוֹמָא דֵין בִּית הָכָא וְיִשְׁפַּר לִבָּךְ וּתְקַדְמוּן מְחָר לְאוֹרְחַתְכוֹן וּתְהַךְ לְקִירְוָךְ:
רפה היום לערוב. כי קודם חצות השמש הולך ומתגבר, ואחר חצות הולך ורפה, ולזה אמר הנה השמש רפה ועומדת לשקוע:
הנה חנות היום. כי שיער בעצמו שלא יבוא היום אל ביתו, ובעל כרחו יחנה ללון במקום לא לו, ולזה אמר ׳הנה חנות היום׳, רצה לומר, החניה אשר בהכרח תעשה היום, הלא טוב יותר לחנות וללון פה וייטב לבבך, ולא כן במקום אחר:
והשכמתם. אבל כשתלכו בהשכמה, תבוא בו ביום לאהלך, ולא תלין בדרך:
רפה. מלשון רפיון:
לערוב. מלשון ערב, ורוצה לומר, לשקוע:
הנה נא רפה היום. פי' מהרי"א שא"ל, א] הנה רפה היום, ועת ללון. ב] אחר שבלא זה לא תגיע עד ביתך ותצטרך לחנות בדרך, חנות היום לין פה, עשה החניה פה ומחר תשכימו ותגיע ביום אחד עד אהלך ולא תצטרך ללון בדרך:
וקם האיש הלוי ללכת עם פילגשו אע"פ שכבר רפה היום לערוב:
