וְלֹֽא־אָבָ֤ה הָאִישׁ֙ לָל֔וּן וַיָּ֣קׇם וַיֵּ֗לֶךְ וַיָּבֹא֙ עַד־נֹ֣כַח יְב֔וּס הִ֖יא יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וְעִמּ֗וֹ צֶ֤מֶד חֲמוֹרִים֙ חֲבוּשִׁ֔ים וּפִילַגְשׁ֖וֹ עִמּֽוֹ׃

וְלָא אֲבָא גַבְרָא לִמְבָת וְקָם וַאֲזַל וַאֲתָא עַד לָקֳבֵיל יְבוּס הִיא יְרוּשְׁלֵם וְעִמֵיהּ זוּג חֲמָרִין חֲשִׁיקִין וּלְחֵינָתֵיהּ עִמֵיהּ:

יבוס היא ירושלם. מחוז היה בירושלים ונקראת ׳יבוס׳ (יהושע טו סג), ודוד לכדה (דברי הימים א יא ד ו):

אבה. רצה:

נוכח. נגד:

חבושים. ענין קשור הבהמה באזור שלה, כמו (שם כב ג) ויחבוש את חמורו:

השאלות(י) מ"ש שעמו צמד חמורים ופילגשו הוא למותר שכבר אמר בפסוק ג' ונערו עמו וצמד חמורים, ולמה לא הזכיר פה את נערו?:

ועמו. היא הוצעה למה שלא לן בשדה, כי היה עמו צמד חמורים חבושים כל טוב, וירא מלסטים. ב] מפני פילגשו, שהאשה היא רפת המזג ללון בשדה. וכן מפני שני טעמים אלה לא סר אל עיר נכרי, מפני הלסטים, ומפני אונס פילגשו:

והנה באו עד נכח יבוס והיא ירושלם. והיום רד מאד ר"ל שלא נשאר ממנו כי אם מעט כי השמש ירד מהאופק ולפי שהיום מתחדש מן השמש יאמר שהיום ירד מאד כשירד השמש ולא רצה האיש הלוי לסור שם כי היה שם היבוסי יושב בעת ההיא ולזה אמר לא נסור אל עיר נכרי אשר לא מבני ישראל הנה וזה לאות כי לא כבשו עדין בני יהודה את ירושלם ולא נכבשה ג"כ בימי יהושע ואף ע"פ שכבר הכה יהושע את מלך ירושלם לא מצאנו שכבש העיר עד שבא שכט יהודה אחריו ונלחם בירושלם ולכדו אותה כמו שנזכר בראש זה הספר והנה היה זה הענין מהפילגש קודם שנלחמו שבט יהודה בירושלם ולזה גם כן יתבאר שאחרי מות יהושע היה אלו הספורים כמו שזכרנו ואולם נכתב בזה המקום לסבה שביארנו: