וְהָיָ֣ה כׇל־הָרֹאֶ֗ה וְאָמַר֙ לֹֽא־נִהְיְתָ֤ה וְלֹֽא־נִרְאֲתָה֙ כָּזֹ֔את לְמִיּ֞וֹם עֲל֤וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה שִׂימוּ־לָכֶ֥ם עָלֶ֖יהָ עֻ֥צוּ וְדַבֵּֽרוּ׃ {פ}

וַהֲוָה כָּל דְחָזֵי וַאֲמַר לָא הֲוַת וְלָא אִתְחֲזִיאַת כַּהֲדָא לְמִן יוֹמָא דִי סְלִיקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם עַד יוֹמָא הָדֵין שַׁווּ לִבְּכוֹן עֲלָהּ אִתְיַעְצוּ וּמַלִילוּ:

כל הראה. נתח מנתוחי האשה:

שימו. רצה לומר, כל אחד אמר לחבריו שימו עצמכם להתבונן על הרעה ההיא, עשו עצה ודברו מה לעשות:

הנהיתה. מלשון היה:

השאלות(ל) למה כפל לא נהיתה, ולא נראתה? וכפל שימו, עוצו, דברו:

והיה כל הראה ואמר לא נהיתה. ועכ"פ אם נהיתה לא נראתה, כי היה בסתר. לכן שימו לכם עליה, לחקור ולדרוש אם אמת נכון הדבר, ואח"כ עוצו איך לתקן המעוות, כי המיעץ יחשב על כל חלקי הסותר והאפשריות, ואח"כ ודברו, דבר מוחלט, שהיא ההסכמה שאחרי העצה: