וְלֹֽא־אָב֤וּ הָֽאֲנָשִׁים֙ לִשְׁמֹ֣עַֽ ל֔וֹ וַיַּחֲזֵ֤ק הָאִישׁ֙ בְּפִ֣ילַגְשׁ֔וֹ וַיֹּצֵ֥א אֲלֵיהֶ֖ם הַח֑וּץ וַיֵּדְע֣וּ א֠וֹתָ֠הּ וַיִּֽתְעַלְּלוּ־בָ֤הּ כׇּל־הַלַּ֙יְלָה֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר וַֽיְשַׁלְּח֖וּהָ (בעלות) [כַּעֲל֥וֹת] הַשָּֽׁחַר׃

וְלָא אָבוּ גַבְרַיָא לְקַבָּלָא מִנֵיהּ וְאַתְקֵיף גַבְרָא בִּלְחֵינָתֵיהּ וְאַפֵּיק לְוַתְהוֹן לְבָּרָא וִידָעוּ יָתָהּ וְאִתְלְעָבוּ בָהּ כָּל לֵילְיָא עַד צַפְרָא וְשַׁלְחוּהָא כְּמֵיסַק צַפְרָא:

לשמוע לו. לקבל דבריו:

ויחזק האיש. כי לא רצתה לצאת, ואחז בה בעל כרחה להציל עצמו, בחשבו כאשר יראוה כי יפה היא, יתפייסו בה:

ויוצא. הוציא אותה אל החוץ:

וידעו אותה. במשכב:

ויתעללו בה. בשאר עניני ניאוף:

וישלחוה. שלחוה לנפשה כאשר עלה השחר, והוא האור הנוצץ בפאת המזרח טרם צאת השמש:

אבו. רצו:

וידעו. ענין משכב:

ויתעללו. ענין פועל ומעללים, כמו (איכה א יב) אשר עולל לי:

ולא אבו. פי' המפ' שלא רצו בקלון בת הזקן: ויחזק האיש בפילגשו. וגם זה ראיה שהיה זה רק למלאת תאותם, וע"כ כשמצאו את פילגשו נאותה לתאותם, הסתפקו בזה: וידעו אותה. כדרכה: ויתעללו בה. שלא כדרכה: