וְאֵ֨ין מַצִּ֜יל כִּ֧י רְֽחוֹקָה־הִ֣יא מִצִּיד֗וֹן וְדָבָ֤ר אֵין־לָהֶם֙ עִם־אָדָ֔ם וְהִ֕יא בָּעֵ֖מֶק אֲשֶׁ֣ר לְבֵית־רְח֑וֹב וַיִּבְנ֥וּ אֶת־הָעִ֖יר וַיֵּ֥שְׁבוּ בָֽהּ׃

וְלֵית דִמְשֵׁיזִיב אֲרֵי רְחִיקָא הִיא מִצִידוֹן וּפִתְגַם לֵית לְהוֹן עִם אֱנַשׁ וְאִינוּן בְּמֵשַׁר דִלְבֵית רְחוֹב וּבְנוֹ יַת קַרְתָּא וִיתִיבוּ בָהּ:

ואין מציל. לא היה להם מציל:

כי רחוקה. וכבשוה עד לא נשמע להם:

ודבר. לא היה להם כריתת ברית עם מי:

אשר לבית רחוב. הסמוך לבית רחוב:

ויבנו. כי שרפוה במלחמה, כמו שכתוב למעלה (פסוק כז):

ואין מציל. לא מצידונים, כי רחוקה היא מצידון. ולא משכניהם, כי דבר אין להם עם אדם. ולא היה קשה לכבשה מצד המקום, כי היא בעמק, שנוח לכבוש: