וְהֵ֨מָּה לָקְח֜וּ אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה מִיכָ֗ה וְֽאֶת־הַכֹּהֵן֮ אֲשֶׁ֣ר הָֽיָה־לוֹ֒ וַיָּבֹ֣אוּ עַל־לַ֗יִשׁ עַל־עַם֙ שֹׁקֵ֣ט וּבֹטֵ֔חַ וַיַּכּ֥וּ אוֹתָ֖ם לְפִי־חָ֑רֶב וְאֶת־הָעִ֖יר שָׂרְפ֥וּ בָאֵֽשׁ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
וְאִינוּן נְסִיבוּ יַת דַעֲבַד מִיכָה וְדַבֵּרוּ יַת כַּהֲנָא דִי הֲוָה לֵיהּ וַאֲתוֹ לְלַיִשׁ לְעַמָא דְשָׁקְטִין וְשָׁרָן לְרוֹחֲצָן וּמְחוֹ יַתְהוֹן לְפִּתְגָם דְחָרֶב וְיַת קַרְתָּא אוֹקִידוּ בְּנוּרָא:
שקט ובטח. לא היו נשמרים מן המלחמה:
ואת העיר שרפו. כי לא יוכלו לה כי אם על ידי השרפה, ולולא זאת לא שרפוה, כי הלא נתיישבו בה:
והמה לקחו. בזה נדמה להם שלא עשקו וגנבו, רק לקחו בדרך מלחמה אחר שרדף אחריהם ולא יכול להם: ויבואו על ליש. ובמדרש (תנחומא תשא, יד) זש"ה (דניאל ט, ז) לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים, הגם שלקחו הפסל הצליחו במלחמתם:
