כְּבֹאֲכֶ֞ם תָּבֹ֣אוּ ׀ אֶל־עַ֣ם בֹּטֵ֗חַ וְהָאָ֙רֶץ֙ רַחֲבַ֣ת יָדַ֔יִם כִּֽי־נְתָנָ֥הּ אֱלֹהִ֖ים בְּיֶדְכֶ֑ם מָקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אֵֽין־שָׁ֣ם מַחְס֔וֹר כׇּל־דָּבָ֖ר אֲשֶׁ֥ר בָּאָֽרֶץ׃

כְּמֵיתֵיכוֹן תַּעֲלוּן לְוַת עַמָא דְשָׁרָן לְרוֹחֲצָן וְאַרְעָא פַּתְיוּת יְדִין אֲרֵי מַסְרָא יְיָ בִידֵיכוֹן אַתְרָא דְלֵית תַּמָן חֻסְרָן כָּל מִדַעַם דִי בְאַרְעָא:

כבואכם. כאשר תבואו, אז מיד תבואו אל עם בוטח, רצה לומר, לא תצטרכו ללכת דרך אשר תמצא אתכם בה מלחמה:

רחבת ידים. מקום רחב להחזיק את כולכם כאשר יתן ה׳ אותה בידכם:

אין שם מחסור וגו׳. רצה לומר, עם שאינה מארץ ישראל, מכל מקום אין נחסר בה ממה שיש בארץ ישראל; או רצה לומר, לא נחסר בה מכל דבר שיש בעולם:

כי. אם:

כל דבר. בשום דבר:

"כבואכם" תבואו אל עם בטח. שלא ילחמו אתכם כנ"ל. ואמרו כבואכם, ר"ל תיכף, כי אם תתאחרו פן יודע להם הדבר ויכינו עצמם לקראת נשק. גם אל תחשבו שיש לה חסרונות אחרים, אם מצד כמותה שאינה גדולה כ"כ, עז"א והארץ רחבת ידים. ואם מצד איכותה שיחסרו שם דברים, עז"א מקום אשר אין שם מחסור כל דבר אשר בארץ, ר"ל שתמצאו שם כל הדברים הנמצאים בא"י: