שׁוֹפְטִים י״ז · ג׳

וַאֲתֵיב יַת אֲלַף וּמְאָה סַלְעִין דִכְסַף לְאִמֵיהּ וַאֲמַרַת אִמֵיהּ אַקְדָשָׁא אַקְדֵשִׁית יַת כַּסְפָּא קֳדָם יְיָ מִן יְדִי לִבְרִי לְמֶעְבַּד צְלַם וּמַתְּכָא וּכְעַן אֲתֵבִינֵיהּ לָךְ:

הקדש הקדשתי. בהיותו עוד גנוב, הקדשתיו באם ימצא הגנב:

מידי לבני. לתנם מידי ליד בני, לעשות מהם דמות ומסכה (ולא היתה עבודה זרה ממש, אבל עשויה היא למחשבות אחרים להוריד עליה כחות עליונות להיות אמצעי, ולפי הטעות אמרה לה׳):

ועתה. הואיל ונמצא הכסף, משיבה אני אותו לך, ונתנה הכסף לבנה:

פסל ומסכה. ׳פסל׳, דמות עבודה זרה הנעשה במלאכת יד, ׳ומסכה׳, עבודה זרה על ידי יציקת המתכת:

השאלות(ג - ד) למה אמר ב"פ וישב את אלף ומאה הכסף לאמו, וישב את הכסף לאמו? והלא היא הקדישה כל הכסף ולבסוף לא נתנה לצורף רק מאתים כסף? היא אמרה מידי לבני לעשות פסל ואח"כ נתנה היא לצורף, לא מיכה?

וישב. ותיכף השיב את הגניבה, וזה מורה שהיה ירא ה': ותאמר אמו הקדש הקדשתי את הכסף לה'. והתניתי שני תנאים בהקדש הזה, א] מידי לבני, ר"ל שאמסרהו לבני שיהיה הוא הגזבר עליו. ב] לעשות פסל ומסכה. ועתה אשיבנו לך, כיון שאתה הגזבר לעשות הפסל:

והשיב הכסף לאמו ואמרה לו אמו הקדש הקדשתי הכסף לי מידי לבני לעשות פסל ומסכה אשר היו צורות שיטעו בהן האנשים אז ויחשבו שיהיה בהם כח להגיד העתידות מצד עוררם כח הדמיוני וידמה שלזאת הסבה עשאו תחלה לא לשם ע"ג ויורה על זה מה שאמרה הקדשתי הכסף לה', והנה השיבה לו אמו הכסף והוא השיב אותו שנית לאמו ועשתה ממנו פסל ומסכה והיה בבית מיכיהו כדי שיגיד לו העתידות לפי מחשבתם: