וַיִּשְׁכַּ֣ב שִׁמְשׁוֹן֮ עַד־חֲצִ֣י הַלַּ֒יְלָה֒ וַיָּ֣קׇם ׀ בַּחֲצִ֣י הַלַּ֗יְלָה וַיֶּאֱחֹ֞ז בְּדַלְת֤וֹת שַֽׁעַר־הָעִיר֙ וּבִשְׁתֵּ֣י הַמְּזֻז֔וֹת וַיִּסָּעֵם֙ עִֽם־הַבְּרִ֔יחַ וַיָּ֖שֶׂם עַל־כְּתֵפָ֑יו וַֽיַּעֲלֵם֙ אֶל־רֹ֣אשׁ הָהָ֔ר אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י חֶבְרֽוֹן׃ {פ}

וּשְׁכַב שִׁמְשׁוֹן עַד פַּלְגוּת לֵילְיָא וְקָם בְּפַלְגוּת לֵילְיָא וַאֲחַד בְּדָשֵׁי תְּרַע קַרְתָּא וּבִתְרֵין סִפַּיָא וְנַטְלִינוּן עִם עַבְּרָא וְשַׁוִי עַל כְּתֵפוֹהִי וְאַסְקִינוּן לְרֵישׁ טוּרָא דְעַל אַפֵּי חֶבְרוֹן:

ויאחז. כי מצאם נעולות:

ויסעם. עקרם ממקומם עם הבריח המבריח לנעול הדלתות:

המזוזות. הם העמודים מצדי הפתח, מזה ומזה:

ויסעם. מלשון נסיעה, רצה לומר, עקרם ממקומם:

ויאחז בדלתות. וזה גבורה יותר משאם אוחז בבריח ושוברו, ב) ששם המשא הזאת על כתפיו, ג) ויעלם דרך יום נשא אותם, כמו שאמר חז"ל, ומלת ויסעם שהוא יוצא מן הקל מורה שע"י נסיעתו בעצמו הסיע גם אותם וכן ויסע את היתד הארג מורה על קלות הפעולה כי היה לו לומר ויסיעם.

והנה שכב שמשון עד חצי הלילה ואז קם ואחז בדלתות שער העיר ובשתי המזוזות והסיעם עם הבריח ושמם על כתפיו והעלה אותם על ראש ההר אשר על פני חברון וזה ממה שיורה על עוצם גבורתו: