וַיִּרְא֤וּ אֹתוֹ֙ הָעָ֔ם וַֽיְהַלְל֖וּ אֶת־אֱלֹהֵיהֶ֑ם כִּ֣י אָמְר֗וּ נָתַ֨ן אֱלֹהֵ֤ינוּ בְיָדֵ֙נוּ֙ אֶת־א֣וֹיְבֵ֔נוּ וְאֵת֙ מַחֲרִ֣יב אַרְצֵ֔נוּ וַאֲשֶׁ֥ר הִרְבָּ֖ה אֶת־חֲלָלֵֽינוּ׃

וַחֲזוֹ יָתֵיהּ עַמָא וְשַׁבָּחוּ יַת טַעֲוַתְהוֹן אֲרֵי אֲמַרוּ מְסָרַת דְחַלְתָּנָא בִּידָנָא יַת בְּעֵיל דְבָבָנָא וְיַת מַחֲרִיב אַרְעָנָא וְדִי מַסְגֵי יַת קְטִילָנָא:

ויראו אתו. ראוהו מרחוק, כשהוא בבית האסורים:

ויהללו. ושבחו:

מחריב. מלשון חורבן וכליון: