שׁוֹפְטִים ט״ז · י״ח

וַחֲזַת דְלִילָה אֲרֵי חַוֵי לָהּ יַת כָּל לִבֵּיהּ וּשְׁלָחַת וּקְרַת לְטוּרְנֵי פְּלִשְׁתָּאֵי לְמֵימָר סַקוּ בְּרַם זִמְנָא הָדָא אֲרֵי חֲוֵי לִי יַת כָּל לִבֵּיהּ וּסְלִיקוּ לְוָתָהּ טוּרְנֵי פְּלִשְׁתָּאֵי וְאַסִיקוּ כַסְפָּא בִּידֵיהוֹן:

ותרא וגו׳. כי ניכרין דברי אמת (סוטה ט ב), על כי ראתה אותו נוהג נזירות:

עלו הפעם. רצה לומר, בואו והבו שכרי:

הכסף. שהבטיחו לה בשכרה:

ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו. זה ראתה במה שהגיד לה עתה שתי השאלות במה כחו גדול ובמה יאסר, שאם היה רוצה לשקר היה מגיד רק במה כחו גדול, שבזה אף אם תגלח אותו ויהיה כחו גדול גם אחר הגלוח, לא היה שקרן כי יצוייר שכחו גדול ע"י הנזירות, ולא יוסר הכח ע"י הגלוח, אחר שלא התגלח מדעתו ולא חלל נזירותו ברצון, והוא אמר אם גולחתי בפעל שמשמע אף ע"י אחרים, וע"כ ותשלח ותקרא לסרני פלשתים לאמר עלו הפעם וכו' כי בפעם הקודם לא עלו כנ"ל.