וַתִּצְלַ֨ח עָלָ֜יו ר֣וּחַ יְהֹוָ֗ה וַיֵּ֨רֶד אַשְׁקְל֜וֹן וַיַּ֥ךְ מֵהֶ֣ם ׀ שְׁלֹשִׁ֣ים אִ֗ישׁ וַיִּקַּח֙ אֶת־חֲלִ֣יצוֹתָ֔ם וַיִּתֵּן֙ הַחֲלִיפ֔וֹת לְמַגִּידֵ֖י הַחִידָ֑ה וַיִּ֣חַר אַפּ֔וֹ וַיַּ֖עַל בֵּ֥ית אָבִֽיהוּ׃

וּשְׁרַת עֲלוֹהִי רוּחַ גְבוּרָא מִן קֳדָם יְיָ וּנְחַת לְאַשְׁקְלוֹן וּקְטַל מִנְהוֹן תְּלָתִין גַבְרָא וּנְסִיב יַת זְרָזֵהוֹן וִיהַב אִצְטְלָוַיָא לִדְחַוִיאוּ חוּדִיתָא וּתְקֵיף רוּגְזֵיהּ וּסְלִיק לְבֵית אָבוּהִי:

ויחר אפו. על אשתו, בעבור שגלתה מצפונו:

ותצלח. ועבר, כמו (שמואל ב יט יח) וצלחו הירדן:

חליצותם. ענין שליפה, כמו (דברים כה י) חלוץ הנעל, ורצה לומר הבגדים שחלץ מהם, או הבגדים יקראו כן, כאשר יקראו חליפות על שם שמחליפים בכל פעם, וזהו בהסרת ושליפת הבגדים שהוא לבוש בהם, ולזה יקראו גם חליצות:

ויתן החליפות כו', ויחר אפו. תחלה חשב שבעת שתראה שמבקשים מאתו החליפות תריב ריבו ותגלה שהיא גלתה להם הפתרון וכאשר ראה ששתקה חשדה שזנתה עמהם, וכמו שהיה באמת.

ובגבורתו הכה ל' מפלשתים באשקלון ולקח את חליצותם ונתנם למגידי החידה, וחרה אף שמשון על רוע תכונת אשתו ונפרד ממנה ועלה בית אביהו וכאשר ראה אביה כי עזבה שמשון החזירה לסורה ונתנם לאשה לאחד מן החברים אשר רעה לו שמשון בשבעת ימי המשתה: