שׁוֹפְטִים י״ג · ו׳

וַאֲתַת אִתְּתָא וַאֲמַרַת לְבַעֲלָהּ לְמֵימַר נְבִיָא דַייָ אֲתָא לְוָתִי וְחֶזְוֵיהּ כְּחֵיזוּ מַלְאָכָא דַייָ חָסִין לַחֲדָא וְלָא שְׁאִלְתֵּיהּ אֵי מִדֵין הוּא וְיַת שְׁמֵיהּ לָא חֲוֵי לִי:

איש האלהים. חשבה שנביא היה:

נורא מאד. צורת פניו הוא נורא ומאויים, כמראה המלאך:

אי מזה. מאי זה מקום הוא, כי את שמו לא הגיד לי כאשר שאלתיו, ולזה לא שאלתי למקומו, הואיל ואינו מגיד:

לאישה. לבעלה:

אי מזה. איה המקום אשר יאמר עליו מזה הוא, וכן (בראשית טז ח) אי מזה באת:

איש האלהים בא אלי, כי היתה מסופקת אם הוא איש או מלאך, רצה לומר מצד היותו מלובש בחומר הוא איש האלהים ומצד יראתו הוא כמלאך וזה שאמר כמראה מלאך כו' מצד שהוא נורא מאד.

ולא שאלתיהו אי מזה הוא כו'. כי היה המנהג לשאול על מקומו, והמשיב היה מגיד את שמו, כמו שאמר ויאמר לו מיכה מאין תבא ויאמר לוי אנכי.