שׁוֹפְטִים י״ב · ב׳

וַאֲמַר יִפְתָּח לְהוֹן אֱנַשׁ דִין הֱוֵיתִי אֲנָא וְעַמִי וּבְנֵי עַמוֹן לַחֲדָא וּבְעֵית אֲנָא מִנְכוֹן וְלָא פְרַקְתּוּן יָתִי מִיֶדְהוֹן:

איש ריב. פעמים רבות הייתי אני ועמי בעלי מריבה עם בני עמון, ומאז צעקתי אליכם להושיע לי, ולא שמעתם אלי (ויתכן שהיה זה בעודו יושב בארץ טוב):

ויאמר יפתח.אמר ג' טענות:

א) איש ריב הייתי אני ועמי ובני עמון, רק אני בעל הריב כי בני עמון רעצו י"ח שנה את בני גלעד והמלחמה היה מוטל רק עלינו.

ב) ואזעק אליכם כל הימים זעקנו ולא באתם להושיענו.