שׁוֹפְטִים י״ב · א׳

ויעבור צפונה. ויעבור את הירדן, והלכו לצפון עבר הירדן, אל הגלעד:

וְאִתְכְּנַשׁ אֱנַשׁ אֶפְרַיִם וַעֲבַר לְצִפּוּנָא וַאֲמַרוּ לְיִפְתָּח מָא דֵין עֲבַרְתָּא לְאַגָחָא קְרָבָא בִּבְנֵי עַמוֹן וְלָנָא לָא קְרֵיתָא לְמֵיזַל עִמָךְ בֵּיתָךְ נוֹקֵד עֲלָךְ בְּנוּרָא:

איש אפרים. קרא כל השבט בלשון יחיד:

צפונה. אל מקום יפתח:

נשרף עליך. רצה לומר, בשעה שאתה בו, ואז תשרף גם אתה:

ויצעק. ענין אסיפה:

השאלות(א-ג) מדוע נתקבצו בני אפרים ומה חטא להם, ותשובת יפתח יש בה עמעום וכפל דברים:

ויצעק איש אפרים. לאפרים חרה לו על שגלעד בחרו ראש וקצין לראש בית יוסף, יען שנצחו המלחמה, והם טענו למה לא קרא אותם להלחם, ורצו לשרוף ביתו כי לא הסכימו על נשיאותו כמו שיבאר בפסוק ד', והיה להם הטענה שהיו גדולים ממנשה בבית יוסף, כמו שאמר וישם את אפרים לפני מנשה ועי"כ העלילו עליו.

וספר אחר זה שכבר הגיע מרוע בני אפרים שאמרו לשרוף בית יפתח עליו באש על אשר לא קראם בזאת המלחמה תחת מה שראוי להם לגמלו חסד על הטובה אשר עשה להם ששם נפשו בכפו ונלחם עם אויביהם והנה לא נשתדל יפתח לפייסם באופן שפייסם ירובעל או אולי לא היה יכול על זה והיה זה סבה על שנפלו מאפרים מ"ב אלף: