שׁוֹפְטִים א׳ · כ״ה

וְאַחֲזִינוּן יַת מַעֲלָנָא דְקַרְתָּא וּמְחוֹ יַת קַרְתָּא לְפִתְגַם דְחָרֶב וְיַת גַבְרָא וְיַת כָּל זַרְעִיתֵיהּ שֵׁזִיבוּ:

שלחו. לחפשי, ולא הכום עם בני העיר:

ויראם וכו' ויכו. השומרים לבדם את העיר, ומזה היה להם לראות כי ה' עמם עד שאחד ירדוף אלף (ואת האיש, אמר זה אגב גררא, א) כי שמרו מה שהבטיחו שזה מהראוי והיושר, ב) בל יטעו כי לוז הזאת היא לוז אשר בארץ החתים).