שׁוֹפְטִים א׳ · כ״ד

וַחֲזוֹ נָטְרַיָא גַבְרָא נָפֵיק מִן קַרְתָּא וַאֲמַרוּ לֵיהּ אַחֲזֵינָא כְעַן יַת מַעֲלָנָא דְקַרְתָּא וְנַעְבֵּד עִמָךְ טִיבוּ:

השומרים. כי מבני יוסף שמרו מול השער, לראות אם יצא מי מן העיר לשאלו המבוא:

ועשינו עמך חסד. כאשר נכבוש את העיר:

מבוא. מלשון ביאה:

ויראו. בתוך כך ראו השומרים (שהניחו המחנה סביב העיר לבל יצא איש מן העיר), איש יוצא מן העיר, והגם שהשומרים היו אנשים מועטים, כי המחנה התרחקו אל תור הארץ בכל זאת לבשו עוז וגבורה.

ויאמרו לו הראנו נא את מבוא העיר. רצה לומר לא השער הגלוי רק המבוא הנסתר.