וַיְהִ֣י בְּבוֹאָ֗הּ וַתְּסִיתֵ֙הוּ֙ לִשְׁאֹ֤ל מֵֽאֵת־אָבִ֙יהָ֙ הַשָּׂדֶ֔ה וַתִּצְנַ֖ח מֵעַ֣ל הַחֲמ֑וֹר וַיֹּֽאמֶר־לָ֥הּ כָּלֵ֖ב מַה־לָּֽךְ׃

וַהֲוָה בְּמֵעֲלָהּ וְאַמְלַכְתֵּיהּ לְמִשְׁאַל מִן אֲבוּהָא אַחְסַנְתָּא וְאִתְרְכִינַת מֵעַל חֲמָרָא וַאֲמַר לָהּ כָּלֵב מַה לִיךְ:

בבואה. לבית בעלה:

ותסיתהו. היא פיתתה אותו לתת לה רשות, שהיא תשאל מאביה השדה:

ותצנח. לכבוד אביה הפילה עצמה מעל החמור בכח כאלו ננעצה בארץ:

מה לך. מה נחסר לך, אשר תרצי לבקש עליו:

ותסיתהו. מלשון הסתה ופתוי:

ותצנח. ענין נעיצה, כמו (שופטים ד כא) ותצנח בארץ ורוצה לומר, נפלה בכח, וכאלו ננעצה בארץ:

והנה זכר שהסיתה עכסה את בעלה לשאל מאת אביה השדה וכשנתנו לה הוסיפה היא לשאול גלות מים: