שְׁמוּאֵל ב׳ ז׳ · ח׳

וּכְעַן כִּדְנַן תֵּימַר לְעַבְדִי לְדָוִד כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת אֲנָא דְבַרְתָּךְ מִן דִירָא מִבָּתַר עָנָא לְמֶהֱוֵי מַלְכָּא עַל עַמִי עַל יִשְׂרָאֵל:

ועתה. רצה לומר: הואיל ודבר גדול הוא, אמור לדוד עבדי, הלא הרבה טובה עשיתי עמך, כי לקחתיך מן הנוה וגו׳:

הנוה. גדרות הצאן, כמו (ישעיהו סה י): והיה השרון לנוה צאן:

ועתה כה תאמר לעבדי לדוד, להראות לו ששני הטעמים הנזכרים שבעבורם לא נבנה המקדש עד עתה, עמד טעמם בם גם עתה, אם מצד המלך שמלכותו עדיין בלתי קבועה, ובאר זה בין מצד התחלת מלכותו אני לקחתיך מן הנוה מאחרי הצאן שאינך מלך בן מלך כי היית רועה בצאן, בין מצד מלכותך בהוה לקחתיך להיות נגיד על עמי, אתה עתה רק נגיד עליהם ולא קבלוך על אופן שתמלוך מלכות קיימת לדור דורים (שעד עתה לא הובטח ע"ז):