שְׁמוּאֵל ב׳ ז׳ · י׳

וְאַשְׁוֵי אֲתַר מְתַקֵן לְעַמִי יִשְׂרָאֵל וַאֲקַיְמִנוּן וְיִשְׁרוּן בְּאַתְרְהוֹן וְלָא יְזוּעוּן עוֹד וְלָא יוֹסְפוּן בְּנֵי רִשְׁעָא לְעַנָיוּתְהוֹן כִּדְבְּקַדְמֵיתָא:

ושמתי מקום. בימיך שמתי מקום מנוח וקבוע לעמי ישראל ונטעתיו על אדמתו ושכן במקומו:

ולא ירגז. לא יחרד עוד לנוע ממנה:

כאשר בראשונה. רצה לומר: טרם הקמת השופטים:

ירגז. ענין תנועה ממקום המונח, וכן (שמואל א כח טו): למה הרגזתני:

לענותו. מלשון עינוי:

ושמתי מקום רצה לומר כי מימות משה עד גמר הכבוש והחילוק בסוף ימי יהושע לא היה לישראל מקום קבוע כלל רק היו נעים ונדים, וזה היה הציור במשכן שבמדבר שהיה מתהלך באהל המתטלטל ממקום למקום, ואחר כך שכבשו וחלקו, כבר היה להם מקום בארץ ישראל אבל לא היה להם מנוחה כי ידברו את אויבים בשעריהם כל ימי השופטים עד ימי שלמה, וזה היה הציור במשכן שילה ונוב וגבעון שהגם שהיה בית מלמטה היה תחת אהל מלמעלה, ועתה ישתנה הכל לטוב, ושמתי מקום לעמי ישראל שיהיו קבועים במקומם ולא יגרשה רגל אויב, ב. ונטעתיו ושכן תחתיו שיהיה דומה כעץ שתול על פלגי מים השוכן במקומו כן לא יצטרכו לצאת חוץ מגבולם ללחום עם אויביהם, ולא ירגז המאמרים מקבילים ושמתי מקום ולא ירגז עוד כמו בעת שהיו נעים ונדים שבעים רוגז, ונטעתיו ושכן תחתיו כו' ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה: