וַיָּבֹ֣א כׇל־הָעָ֗ם לְהַבְר֧וֹת אֶת־דָּוִ֛ד לֶ֖חֶם בְּע֣וֹד הַיּ֑וֹם וַיִּשָּׁבַ֨ע דָּוִ֜ד לֵאמֹ֗ר כֹּ֣ה יַֽעֲשֶׂה־לִּ֤י אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֹסִ֔יף כִּ֣י אִם־לִפְנֵ֧י בוֹא־הַשֶּׁ֛מֶשׁ אֶטְעַם־לֶ֖חֶם א֥וֹ כׇל־מְאֽוּמָה׃

וַאֲתָא כָל עַמָא לְאוֹכָלָא יַת דָוִד לַחֲמָא עַד דְיוֹמָא קַיָם וְקַיֵם דָוִד לְמֵימַר כְּדֵין יַעְבֵּיד לִי יְיָ וּכְדֵין יוֹסִיף אֱלָהֵין קֳדָם מֵיעַל שִׁמְשָׁא אֶטְעוֹם לַחְמָא אוֹ כָּל מִדָעַם:

בעוד היום. כשהיה עוד יום:

כה יעשה וגו׳. הוא ענין שבועה, ורבים כמוהו ימצא במקרא:

כי אם לפני וגו׳. כאשר אם לפני בוא השמש אטעם לחם וכו׳, אז יחול השבועה להתקיים בי:

להברות. להאכילו סעודה מועטת, כמו (לקמן יג ו): ואברה מידה:

מאומה. שום דבר:

אם אטעם לחם כמ"ש שמתענים על הגדולים והוא החזיקו לגדול בתורה: