וַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד וַיַּגֶּד־ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֡וֹ הֲתָב֣וֹא לְךָ֣ שֶׁבַע־שָׁנִ֣ים ׀ רָעָ֣ב ׀ בְּאַרְצֶ֡ךָ אִם־שְׁלֹשָׁ֣ה חֳ֠דָשִׁ֠ים נֻסְךָ֨ לִפְנֵי־צָרֶ֜יךָ וְה֣וּא רֹדְפֶ֗ךָ וְאִם־הֱ֠י֠וֹת שְׁלֹ֨שֶׁת יָמִ֥ים דֶּ֙בֶר֙ בְּאַרְצֶ֔ךָ עַתָּה֙ דַּ֣ע וּרְאֵ֔ה מָה־אָשִׁ֥יב שֹׁלְחִ֖י דָּבָֽר׃ {ס}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
וַאֲתָא גָד לְוַת דָוִד וְחַוֵי לֵיהּ וַאֲמַר לֵיהּ הֲתָעוֹל לָךְ שְׁבַע שְׁנִין כַּפְנָא בְּאַרְעָךְ אִם תְּלָתָא יַרְחִין תְּהֵי עָרִיק קֳדָם סַנְאָךְ וְהוּא רָדִיף לָךְ וְאִם מֶהֱוֵה תְּלָתָא יוֹמִין מוֹתָא בְּאַרְעָךְ כְּעַן דַע וַחֲזֵי מָה אֲתִיב שֹׁלְחִי פִּתְגָמָא:
התבוא. אם רוצה אתה אשר תבוא שבע שנים רעב, תמורת הנגף המעותד לבוא בעבור המנין מבלי כופר, ובדברי הימים (א כא יב) נאמר שלש שנים, כי באמת לא אמר רק שלש שנים, אבל על כי כבר עברו שלש שנים רעב בעבור דבר הגבעונים, אם כן הרי שש שנים, ותמשך עוד ממילא בשנה השביעית עד זמן הקציר:
ואם שלשה וגו׳. רוצה לומר: או אם תרצה לקבל להיות שלשה חדשים וגו׳:
שלשת ימים דבר. רוצה לומר: יקל בדבר, להיות זמן מוגבל בהשגחת המקום:
וראה. בראיית הלב ובהבנתה:
שלחי. לשולחי, והוא המקום ברוך הוא:
התבוא. בה״א השאלה:
נסך. תהיה נס ובורח:
ויבא גד וכו' ויגד לו. הגיד לו תחלה העצה שיקבל הדין ברצון. ובד"ה (שם, יא) פי' ויבא גד ויאמר לו כה אמר ה' קבל לך, ר"ל קבל ע"ע באהבה. והנה פה אמר התבא לך שבע שנים רעב בארצך, ובד"ה (שם, יב) אמר אם שלש שנים רעב, ולדעתי אחר שזה היה בסוף ימי דוד שלש שנים קודם מותו, הגם שא"ל שיהיו שבע שנים רעב בארצו, באר עזרא בד"ה שלפ"ז לא היו בחיי דוד רק שלש שנים רעב, והיתר אחרי מותו. ובד"ה (שם) כתוב ואם שלשה חדשים נספה מפנ צריך וחרב אויביך למשגת, ואם שלשת ימים חרב ה' ודבר בארץ ומלאך ה' משחית בכל גבול ישראל, כי פה סדר מן החמור אל הקל, שהרעב ישמש שנים והחרב חדשים, והדבר ימים, ושם סדר מן הקל אל החמור, שהחרב תגע בדוד עצמו שתשיגהו חרב אויביו, וכן הדבר לא יהיה טבעי רק ע"י שליח השגחיי, שיראו כולם מלאך וחרב שלופה בידו:
