שְׁמוּאֵל ב׳ כ״ג · ו׳

וְרַשִׁיעַיָא עָבְדֵי חֶטְאָה דָמָן לְכֻבִּין דִבְמִפַּקְהוֹן רַכִּיכִין לְמִקְטַף וְכַד אֱנַשׁ חַיֵס עֲלֵיהוֹן וְשָׁבֵיק לְהוֹן אָזְלִין וְתַקְפִין עַד דְלֵית אֶפְשַׁר לְמִקְרָב לְהוֹן בְּיָד:

ובליעל. אבל בית בליעל, כירבעם וחבריו, כולם יהיו כקוץ מונד, רצה לומר: כמו הקוץ המונד ברגלי אדם, אשר מנידים אותו ממקום למקום בדרך מהלכם:

כי לא ביד יקחו. כי בעבור החדודים הבולטים בו, אי אפשר לקחתו ביד לסלקו מן הדרך אל מקום מיוחד, ולזה בעל כרחו הוא מונח ברגלי אדם, ומנידים אותו ממקום למקום, ולא יונח זמן רב במקום אחד, וכמו כן לא תעמוד בית בליעל על זמן רב:

מנד. מלשון נדידה:

כלהם. מלשון כל:

ובליעל אז יציץ ופרח כרם ה' צבאות ואת הקוצים יכלה מן הכרם, והם הבליעל אשר כולם דומים כקוץ מונד שעומדים רק להשחית את כל הנוגע בם והכל נדים מהם כי לא ביד יקחו:

ובליעל כקוץ מונד כלהם. ואולם הרשעים כשיקחו הממשלה הם כלם כקוץ מונד שיזיק אנה ואנה למתקרבים אליו וינקבם בקוציו כי לא יקחו האנשים ביד את הקוצים כי יזיקו בהם והמשילם עוד לקוץ שאינו עושה פרי וכאילו רמז בזה אל מלכות ירבעם וחבריו: