כִּי־לֹא־כֵ֥ן בֵּיתִ֖י עִם־אֵ֑ל כִּי֩ בְרִ֨ית עוֹלָ֜ם שָׂ֣ם לִ֗י עֲרוּכָ֤ה בַכֹּל֙ וּשְׁמֻרָ֔ה כִּי־כׇל־יִשְׁעִ֥י וְכׇל־חֵ֖פֶץ כִּי־לֹ֥א יַצְמִֽיחַ׃

אֲמַר דָוִד יַתִּירָא מִבְכֵין בֵּיתִי קֳדָם אֵל אֲרֵי קַיָים עֲלָם קַיֵים לִי לְמֶהֱוֵי מַלְכוּתִי קַיָימָא כְּמָא דְקַיָימִין סִידְרֵי בְּרֵאשִׁית וּנְטִירָא לְעַלְמָא דְאָתֵי אֲרֵי כָּל צָרְכִי וְכָל בָּעוּתִי קֳדָמוֹהִי מִתְעַבְּדִין בְּכֵן כָּל מַלְכוּ לְקִבְלֵיהּ עוֹד לָא תִתְקַיֵים:

כי לא כן ביתי. אלא ממשלת בית מלכותי, לא כן היא עם הממשלת יראת האל:

כי ברית עולם שם לי. ממשלת המלוכה שם לי לבדו, וברית עולם היא:

ערוכה בכל. רצה לומר: הכל תלוי בה, על היותה מלוכה ונתנה ביד אחד, ואינה כממשלת מושלים שאין הכח ביד האחד כאשר חבירו עומד נגדו, אשר ידמו לנוגה השמש ומטר השמים, שאין הכח ביד אחד זולת חבירו להצמיח הדשא:

ושמורה. גם המלוכה הלא היא שמורה לי ולזרעי מדור לדור, ואינה כממשלת שאר מושל אשר עמו תמות, או בחייו תוסר ומעשיו בטלים, אשר ידמה לאור הבוקר, שהיא סיבה ידועה לזריחת השמש, ובבוא הענן יכסהו:

כי כל ישעי. כי כל הישע הבאה, היא ישעי, כי על ידי או על ידי זרעי תבוא, וכמו כן על ידינו תבוא כל חפץ, כי לא יצמיח מי למלכות מבלעדינו:

ערוכה. ענין סדור:

חפץ. רצון:

כי לא מפרש דבריו, נגד מ"ש בקר לא עבות, אומר כי לא כן ביתי עם אל שביתי לא יכסהו הענן, רצה לומר שלא תבטל מלכותו בשום פעם כי ברית עולם שם לי שלא יופסק בשום פעם, רק יהיה ערוכה בכל ושמורה, שתיכף בעמדה תהיה ערוכה בכל עוז והדר כמ"ש וכאור בקר יזרח שמש, ושמורה בל תבטל בשום פעם, כמ"ש בקר לא עבות, ונגד מ"ש בקר לא מנגה ממטר דשא מארץ, אמר כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח הדשא, רצה לומר לא יצמחו אז הדשאים שבעבורם ירד המטר לכסות השמש והמליצה שלא יתקוממו אז שרי העכו"ם כפי הטבע והמערכת רק יהיה ה' למלך, וימלא כל ישע וכל חפץ בית דוד, אם ישע הנפש, אם חפציו העולמיים:

כי לא כן ביתי עם אל. ר"ל שיסיר מלכותי תכף כמו הענין במלכות שאול:

ערוכה בכל ושמורה. ר"ל ממשלתי ערוכה בכל הזמן ושמורה לזרעי אע"פ שתסור מהם בקצת העתים:

כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח. ר"ל שהיא ערוכה בכל כי ימצא לישראל כל ישע וכל חפץ כי זה יהיה בעת לכתם בדרכי התורה ואולם כאשר לא יצמיח זרעם לתת פריו וזהו בסורם מאחרי הש"י אז היא שמור' כי לא יתכן שתהיה להם המלוכה: