וַיַּֽעֲזׇר־לוֹ֙ אֲבִישַׁ֣י בֶּן־צְרוּיָ֔ה וַיַּ֥ךְ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֖י וַיְמִתֵ֑הוּ אָ֣ז נִשְׁבְּעוּ֩ אַנְשֵֽׁי־דָוִ֨ד ל֜וֹ לֵאמֹ֗ר לֹא־תֵצֵ֨א ע֤וֹד אִתָּ֙נוּ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה וְלֹ֥א תְכַבֶּ֖ה אֶת־נֵ֥ר יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}

וּסְעֵיד לֵיהּ אֲבִישַׁי בַּר צְרוּיָה וּמְחָא יַת פְּלִשְׁתָּאָה וְקַטְלֵיהּ בְּכֵן קַיָימוּ גַבְרֵי דָוִד לֵיהּ לְמֵימַר לָא תִּפּוֹק עוֹד עִמָנָא לִקְרָבָא וְלָא תִיטְפֵי יַת מַלְכוּתָא דְיִשְׂרָאֵל:

לו. על דוד נשבעו, לבלי תת אותו לצאת עוד במלחמה:

את נר. כי המלך דומה הוא להנר המאיר ומשפיע לכל:

ולא תכבה את נר ישראל. אמרו זה כאילו יאמרו שכל ישראל מושגחים בעבור דוד וכאלו יכבה נרם אם ימות במלחמה: