וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֔ב חַ֚י הָאֱלֹהִ֔ים כִּ֥י לוּלֵ֖א דִּבַּ֑רְתָּ כִּ֣י אָ֤ז מֵהַבֹּ֙קֶר֙ נַעֲלָ֣ה הָעָ֔ם אִ֖ישׁ מֵאַחֲרֵ֥י אָחִֽיו׃

וַאֲמַר יוֹאָב קַיָם הוּא יְיָ אֲרֵי אִלוּלָפוֹן מַלֵילְתָּא אֲרֵי בְּכֵין פּוֹן מֵעִידַן צַפְרָא אִסְתַּלֵק עַמָא גְבַר מִבָתַר אֲחוּהִי:

לולא דברת. אם לא דברת מתחילה: יקומו הנערים גו׳:

כי אז מהבוקר. מעת פגשנו היינו נפרדים אלה מאלה כל אחד לדרכו, כי לא היה מאז דעתי להלחם עמך:

לולא. אם לא:

נעלה. ענין סלוק, כמו (במדבר ט כא): ונעלה הענן:

השאלות: לפירוש המפרשים מלת לולא בלתי נכון פה:

ויאמר, השיב לו, הלא לא אני התחלתי בריב רק אתה ולולא דברת (יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו) הלא עוד מהבקר נעלה איש מעל אחיו שהיה כל איש הולך לדרכו ולא התחיל הריב כלל: