שְׁמוּאֵל ב׳ י״ח · כ״ו

וַחֲזָא סַכְוָאָה גַבְרָא אַחֲרָנָא רָהִיט וּקְרָא סַכְוָאָה לְנָטַר תַּרְעָא וַאֲמַר הָא גַבְרָא רָהִיט בִּלְחוֹדוֹהִי וַאֲמַר מַלְכָּא אַף דֵין מְבַסֵר:

אל השוער. אל שומר השער:

הנה איש. הנה עוד איש:

ויאמר המלך. כשמוע דבר הצופה:

גם זה מבשר. הואיל וגם הוא לבדו בא:

ויקרא הצופה אל השוער, הנימוס הוא שהצופה יקרא אל השוער, למען ישאל מהמלך אם יניח את הבא ליכנס אל המלך, רק בענין נחוץ וחדש יגיד אל המלך בעצמו, לכן בפעם הראשון שידע שהמלך מצפה מאד שיבוא איש מן המחנה, הגיד למלך עצמו ובפרט שבא מצד החומה לא מצד השער ואין לו ענין עם השוער, מה שאין כן ברץ השני שאין נחוץ כל כך כי הראשון יגיד דבר, הגיד אל השוער כפי הנימוס: