שְׁמוּאֵל ב׳ י״ח · כ״ד

וְדָוִד יָתֵיב בֵּין תְּרֵין תַּרְעַיָא וְהַלִיךְ סַכְוָאָה עַל אִגַר תַּרְעָא עַל שׁוּרָא וּזְקֵף יַת עֵינוֹהִי וַחֲזָא וְהָא גַבְרָא רָהִיט בִּלְחוֹדוֹהִי:

בין שני השערים. כי היה להעיר חומה לפנים מחומה, והשערים זה מול זה, והיה יושב בין השערים:

אל החומה. אשר ממעל להשער:

(כד-כו) השאלות: מ"ש וילך הצופה וכו' אין לו באור, ולמה קרא תחלה אל המלך ואחר כך אל השוער: ומפני שישראל מרדו בו התחיל לגבות מהם מס מה שלא גבה מקדם, כמ"ש מהרי"א ומינה את אדורם על המס, ויען שהמרד נצמח על ידי שגנב אבשלום את לב העם לאמר שהמלך לא יעשה משפט ורבתה אז התלונה על המזכיר והסופר שלא באמנה הם עושים להזכיר ולכתוב כל הבאים אל המלך למשפט, והיה איזה מחשבה להעבירם, יאמר כי גם אלה נשארו על משמרתם, כי ראה שאבשלום התעולל בעלילות רשע:

וילך הצופה אל גג השער אל החומה רצה לומר כי אחימעץ שהסב דרכו מצד הככר לא בא מן הצד שנגד השער, רק מן הצד שנגד החומה ולכן לא ראהו הצופה מצד השער, רק שהלך במקרה אל החומה ומשם ראהו: