וַאֲחִיתֹ֣פֶל רָאָ֗ה כִּ֣י לֹ֣א נֶעֶשְׂתָה֮ עֲצָתוֹ֒ וַיַּחֲבֹ֣שׁ אֶֽת־הַחֲמ֗וֹר וַיָּ֜קׇם וַיֵּ֤לֶךְ אֶל־בֵּיתוֹ֙ אֶל־עִיר֔וֹ וַיְצַ֥ו אֶל־בֵּית֖וֹ וַיֵּחָנַ֑ק וַיָּ֕מׇת וַיִּקָּבֵ֖ר בְּקֶ֥בֶר אָבִֽיו׃ {ס}

וַאֲחִיתוֹפֶל חֲזָא אֲרֵי לָא אִתְקַיָם מִלְכֵּיהּ וְזָרֵיז יַת חֲמָרָא וְקָם וַאֲזַל לְבֵיתֵיהּ וּלְקַרְתֵּיהּ וּפַקֵיד עַל אֱנַשׁ בֵּיתֵיהּ וְאִתְחַנַק וּמִית וְאִתְקְבַר בִּקְבְרָא דַאֲבוּהִי:

אל עירו. רוצה לומר: אל ביתו אשר בעירו, לא לבית מלונו אשר בירושלים:

ויצו. עשה צואה אל ביתו:

ויחנק. חנק את עצמו, כי האמין מעתה שדוד יחזור למלכותו, ויהרגו כמורד במלכות, ויהיו עוד נכסיו למלך כדין מורד במלכות, ולזה חנק עצמו, להציל נכסיו ליורשיו:

ויחבוש. חגר האוכף:

ואחיתופל ראה כי עד עתה השתדל שיעשו כעצתו, וכאשר שמע שעבר דוד את הירדן ידע שהוא מה', שהפיר את עצתו, ושישוב דוד למלכותו, ואז יהרגנו ויקח נכסיו כי הרוגי מלך נכסיהם למלך לכן חנק את עצמו, ועל ידי כן ויצו אל ביתו, כי ידע שלא יוכל לקחת נכסיו, וגם נקבר בקבר אביו ולא כן אם היה המלך הורגו:

ויצו אל ביתו ויחנק. יתכן שחנק את עצמו כי ראה הרע שיקרה מזה לאבשלום והיה ירא מדוד שתתפרסם לו זאת העצה שיעץ עליו: