וַיָּ֣קׇם דָּוִ֗ד וְכׇל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ וַיַּעַבְר֖וּ אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן עַד־א֣וֹר הַבֹּ֗קֶר עַד־אַחַד֙ לֹ֣א נֶעְדָּ֔ר אֲשֶׁ֥ר לֹא־עָבַ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּֽן׃

וְקָם דָוִד וְכָל עַמָא דִי עִמֵיהּ וַעֲבַרוּ יַת יַרְדְנָא עַד מַנְהַר צַפְרָא עַד חַד לָא שְׁגָא דְלָא עֲבַר יַת יַרְדְנָא:

עד אחד וגו׳. רוצה לומר: כשבא אור הבוקר, אפילו אחד לא היה נעדר אשר וגו׳:

נעדר. נחסר, כמו (ישעיהו מ כו): איש לא נעדר: