שְׁמוּאֵל ב׳ י״ז · א׳

וַאֲמַר אֲחִיתוֹפֶל לְאַבְשָׁלוֹם אֶבְחַר כְּעַן תְּרֵי עֲסַר אַלְפִין גַבְרָא וְאָקוּם וְאֶרְדוֹף בָּתַר דָוִד בְּלֵילְיָא:

אבחרה וגו׳. כי לקבץ את כל ישראל יתאחר זמן רב ובתוך כך ימלט דוד על נפשו:

ואקומה. כי אם ילך אבשלום, פן יחמול עליו כשיראה פניו:

הלילה. בעודו עיף ויגע:

ויאמר אחיתופל, אחיתופל לא נמלך בחושי הארכי, אחר שמגמת פניו היה להרוג את דוד וידע שחושי לא יסכים ע"ז, ולמטרה זו פנה בעצתו, והנה התנה ארבעה דברים א. שירדוף תכף בעוד שהוא יגע ורפה ידים ולא יניח לו זמן שינפש ושיכין עצה וגבורה למלחמה, וזה שכתוב אבחרה נא רצה לומר עתה, ב. שלא יקח עמו כל ישראל רק י"ב אלף איש, ג. שלא ירדוף אבשלום רק הוא ירדוף, ד. שלא ירדוף ביום רק בלילה, ובאר טעמו: