שְׁמוּאֵל ב׳ ט״ז · י׳

וַאֲמַר מַלְכָּא מַה לִי וּלְכוֹן בְנֵי צְרוּיָה כְּדֵין יְלַטִיט אֲרֵי יְיָ אֲמַר לֵיהּ לַטֵיט יַת דָוִד וּמַן יֵימַר מַה דֵין עֲבַדְתָּא כֵּן:

מה לי ולכם. רצה לומר: מה האיבה והשנאה אשר בינינו, מה עשיתם לי, ומה עשיתי לכם, ולמה אם כן תעשו דברים אשר לא אחפוץ בהם:

כה יקלל. הלא אשר יקלל, כה הוא, כי ה׳ אמר לו קלל, והוא העיר רוחו לזה, ומי יאמר לשמעי מדוע עשית כן, הלא הוא שלוחו של מקום:

(י-יא) השאלות: למה כפל דבריו שה' אמר לו שיקלל, ומ"ש הנה בני וכו' אף כי בן הימיני, שזה מוכיח שמקלל מעצמו ואיך הוציא סוף דבריו הניחו לו ויקלל כי אמר לו ה', ומ"ש אולי יראה ה' וכו' והלא כבר שבעה ברעות נפשו די והותר שהקים עליו רעה מביתו, ואיך בעבור קללה זו יראה ה' בעניניו:

מה לי ולכם א"ל ממ"נ אם מקלל מעצמו מה יזיק לי ולכם והקרי כה יקלל רצה לומר יקלל עוד כאשר חפץ. כי המבזה בקלון שהוא שקר מבואר, לא תחשב זאת לכלימה, כי מי לא ידע שדוד לא הרג לאבנר ולאיש בושת, ולא לקח מלכות שאול בחזקה, ואם ה' א"ל קלל מי יאמר מדוע עשית כן:

כי ה' אמר לו קלל את דוד. אמר זה להעיר כי אולי מהש"י נהיה להגיע זה העונש לדוד ולזה אין ראוי שישתדלו במניעתו כי השי"ת שליט בכל אשר יחפוץ ומי שישתדל לחלוק על מחשבתו יתישר עליהם כמו שעשו אחי יוסף ליוסף להמלט מענין חלומותיו וזה היה סבה אל שהגיעו לדבר החלומות ההם: