וְדָוִ֗ד עָבַ֤ר מְעַט֙ מֵֽהָרֹ֔אשׁ וְהִנֵּ֥ה צִיבָ֛א נַ֥עַר מְפִיבֹ֖שֶׁת לִקְרָאת֑וֹ וְצֶ֨מֶד חֲמֹרִ֜ים חֲבֻשִׁ֗ים וַעֲלֵיהֶם֩ מָאתַ֨יִם לֶ֜חֶם וּמֵאָ֧ה צִמּוּקִ֛ים וּמֵ֥אָה קַ֖יִץ וְנֵ֥בֶל יָֽיִן׃

ומאה קיץ. (תרגום:) ומאה מנן דבילתא:

וְדָוִד עֲבַר זְעֵיר מֵרֵישׁ טוּרָא וְהָא צִיבָא עוּלֵימָא דִמְפִיבֹשֶׁת לָקֳדָמוּתֵיהּ וְזוֹג חֲמָרִין חֲשִׁיקִין וַעֲלֵיהוֹן מָאתָן גְרִיצָן דִלְחֵם וּמְאָה אִתְכְּלִין דְעִנְבִין יְבֵשִׁין וּמְאָה מָנָן דְבֵילָתָא וּגְרַב דַחֲמָר:

מהראש. של הר הזיתים:

וצמד. זוג, על שם שהולכים צמודים וחבורים יחד, והוא מלשון (במדבר יט טו): צמיד פתיל:

חבושים. חגורים באוכף לרכוב בהם, כמו (בראשית כב ג): ויחבוש את חמורו:

מאה צמוקים. מאה אשכלות ענבים יבשים:

ומאה קיץ. מאה לטרין תאנים יבשים:

ונבל. ונאד:

ומאה קיץ. ר"ל מהפירות המיובשים בקיץ: