וְדָוִד֙ הִגִּ֣יד לֵאמֹ֔ר אֲחִיתֹ֥פֶל בַּקֹּשְׁרִ֖ים עִם־אַבְשָׁל֑וֹם וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד סַכֶּל־נָ֛א אֶת־עֲצַ֥ת אֲחִיתֹ֖פֶל יְהֹוָֽה׃

וְדָוִד אִתְחַוָא לְמֵימָר אֲחִיתוֹפֶל בִּמְרוֹדַיָא עִם אַבְשָׁלוֹם וַאֲמַר דָוִד קַלְקֵל כְּעַן יַת מִלְכָּא דַאֲחִיתוֹפֶל יְיָ:

ודוד הגיד. המגיד הגיד לדוד לאמר וגו׳:

סכל נא וגו׳. רצה לומר: אתה ה׳, סכל עצתו לבל ייעץ בחכמה. או רצה לומר: שיתן בלב אבשלום, לחשוב אשר עצת אחיתופל היא עצה סכלה:

בקושרים. בין אגודת המורדים:

סכל. ענין טפשות:

ודוד ואז שם על לבו שלא בא אחיתופל עמו והבין שהוא עם אבשלום, ויגד דוד זאת לעבדיו: