וְדָוִ֡ד עֹלֶה֩ בְמַעֲלֵ֨ה הַזֵּיתִ֜ים עֹלֶ֣ה ׀ וּבוֹכֶ֗ה וְרֹ֥אשׁ לוֹ֙ חָפ֔וּי וְה֖וּא הֹלֵ֣ךְ יָחֵ֑ף וְכׇל־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ חָפוּ֙ אִ֣ישׁ רֹאשׁ֔וֹ וְעָל֥וּ עָלֹ֖ה וּבָכֹֽה׃

וְדָוִד סָלִיק בְּמַסְקָנָא דְטוּר זֵיתַיָא סָלִיק וּבָכֵי וְרֵישֵׁיהּ לֵיהּ מְכָרֵךְ וְהוּא אָזֵיל יָחֵיף וְכָל עַמָא דְעִמֵיהּ כָּרִיכוּ גְבַר רֵישֵׁיהּ וְסַלְקִין מְסַק וּבָכָן:

במעלה הזיתים. במעלה הר הזיתים:

חפוי. מכוסה בבגד, והוא דרך צער:

יחף. מבלי מנעלים, וגם הוא דרך צער:

חפוי. מכוסה:

יחף. בלי מנעלים:

ודוד עולה אחרי נפרד מארון אלהים, והגיע להר הזיתים, ששם יפרד מעיר האלהים התחיל לבכות וחפה ראשו וחלץ מנעליו כאבל:

ודוד עולה במעלה הזיתים. זהו הר הזיתים שהיה אצל ירושלים אצל בית המקדש וידמה כי לקדושת המקום ההוא היה דוד נוהג בהיותו שם להשתחוות שם לשם יתעלה וזהו אמרו אשר ישתחוה שם לאלהים: