שְׁמוּאֵל ב׳ ט״ו · כ״א

וַאֲתֵיב אִתַּי יַת מַלְכָּא וַאֲמַר קַיָים הוּא יְיָ וְקַיָים רִיבּוֹנִי מַלְכָּא אֱלָהֵין בְּאַתְרָא דִיהֵי תַמָן רִבּוֹנִי מַלְכָּא אִם לְמוֹתָא וְאִם לְחַיֵי אֲרֵי תַמָן יְהֵי עַבְדָךְ:

אם למות. ואם המקום תהיה סיבה למות וגו׳:

אשר יהיה שם וכו' אם למות אם לחיים, רצה לומר אחר שיהיה בהכרח במקום סכנה, מסופק אם למות אם לחיים, לכן שם יהיה עבדך, כי אין ראוי לאוהב לעזוב את אהובו בעת צר: