וַיַּ֧עַן אִתַּ֛י אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ וַיֹּאמַ֑ר חַי־יְהֹוָ֗ה וְחֵי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֠י (אם) בִּמְק֞וֹם אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶה־שָּׁ֣ם ׀ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֗לֶךְ אִם־לְמָ֙וֶת֙ אִם־לְחַיִּ֔ים כִּי־שָׁ֖ם יִהְיֶ֥ה עַבְדֶּֽךָ׃

וַאֲתֵיב אִתַּי יַת מַלְכָּא וַאֲמַר קַיָים הוּא יְיָ וְקַיָים רִיבּוֹנִי מַלְכָּא אֱלָהֵין בְּאַתְרָא דִיהֵי תַמָן רִבּוֹנִי מַלְכָּא אִם לְמוֹתָא וְאִם לְחַיֵי אֲרֵי תַמָן יְהֵי עַבְדָךְ:

אם למות. ואם המקום תהיה סיבה למות וגו׳:

אשר יהיה שם וכו' אם למות אם לחיים, רצה לומר אחר שיהיה בהכרח במקום סכנה, מסופק אם למות אם לחיים, לכן שם יהיה עבדך, כי אין ראוי לאוהב לעזוב את אהובו בעת צר: