וּֽבְגַלְּחוֹ֮ אֶת־רֹאשׁוֹ֒ וְֽ֠הָיָ֠ה מִקֵּ֨ץ יָמִ֤ים ׀ לַיָּמִים֙ אֲשֶׁ֣ר יְגַלֵּ֔חַ כִּי־כָבֵ֥ד עָלָ֖יו וְגִלְּח֑וֹ וְשָׁקַל֙ אֶת־שְׂעַ֣ר רֹאשׁ֔וֹ מָאתַ֥יִם שְׁקָלִ֖ים בְּאֶ֥בֶן הַמֶּֽלֶךְ׃

וּבְסַפָּרוּתֵיהּ יַת רֵישֵׁיהּ וַהֲוָה מִזְמַן עִדַן לְעִדַן דִמְסַפֵר אֲרֵי יַקִיר עֲלוֹהִי וּמְסַפֵּר לֵיהּ וּתְקַל יַת סְעַר רֵישֵׁיהּ מָאתָן סִלְעִין בְּמַתְקְלָא דְמַלְכָּא:

והיה. עת גלוחו היה מסוף שנה לסוף שנה:

מאתים. והיו במשקל מאתים שקלים:

ימים. שנה:

באבן המלך. במשקל המלך, כמו (דברים כה יג): לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן על שם שדרכה להיות מאבן:

ובגלחו גם בזה היה משונה ושהיו קווצותיו תלתלים, והיה נזיר עולם קדוש גדל פרע שער ראשו ולא גלח רק פעם אחת בשנה, וזה שכתוב והיה מקץ ימים דהיינו סוף שנה לימים אשר יגלח, כפי הדין בהכביד שערו מקיל בתער, וזה שכתוב כי כבד עליו וגלחו ובודאי היה מגלח קרוב למזבח כדין נזיר, ושם היה שוקל שערו והיה משקלו מאתים שקלים, שזה דבר מפליא מאד, בפרט למ"ש במדרש דכל שקלים שבנביאים ליטרין:

כי כבד עליו וגלחו. מגיד שלולא שכבד עליו לא היה מגלח אותו וזה לאות כי היה נזיר מגדל פרע שער ראשו ולפי שהנזיר לתגלחת הוא נזיר לשאר הדברים אשר בהם הנזירות כמו שבארנו בפרשת נזיר למדנו שהוא היה נזיר ולפי שזה היה מנהגו תמיד משנה לשנה כמו שספר בזה המקום למדנו מזה שאבשלום היה נזיר עולם:

מאתים שקלים באבו המלך. הנה היה שוקל זה במשקל המלך אם לפי שהיה נותן משקלם כסף או זהב לבית המקדש או לעניים או שהיה שוקל זה לראות הפלגת רבוי שערו: