וַיִּשְׁלַ֥ח דָּוִ֛ד אֶל־תָּמָ֖ר הַבַּ֣יְתָה לֵאמֹ֑ר לְכִ֣י נָ֗א בֵּ֚ית אַמְנ֣וֹן אָחִ֔יךְ וַעֲשִׂי־ל֖וֹ הַבִּרְיָֽה׃

וּשְׁלַח דָוִד לְוַת תָּמָר לְבֵיתָא לְמֵימָר אֱזִילִי כְעַן לְבֵית אַמְנוֹן אֲחוּךְ וֶעֱבִידִי לֵיהּ סְעוּדְתָא:

וישלח דוד וכו' ועשי לו הבריה ולא הזהיר שיברה מידה, כי לא חשב שאמנון מקפיד דוקא לאכול מידה שאז היה שם על לבו ולא היה משלחה אליו:

הבריה. המאכל: