וַיִּשְׁכַּ֥ב אַמְנ֖וֹן וַיִּתְחָ֑ל וַיָּבֹ֨א הַמֶּ֜לֶךְ לִרְאוֹת֗וֹ וַיֹּ֨אמֶר אַמְנ֤וֹן אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ תָּבוֹא־נָ֞א תָּמָ֣ר אֲחֹתִ֗י וּתְלַבֵּ֤ב לְעֵינַי֙ שְׁתֵּ֣י לְבִב֔וֹת וְאֶבְרֶ֖ה מִיָּדָֽהּ׃

וּשְׁכִיב אַמְנוֹן וְאִתְמְרָע וַאֲתָא מַלְכָּא לְמֶחְזְיֵה וַאֲמַר אַמְנוֹן לְמַלְכָּא תֵּיתֵי כְעַן תָּמָר אֲחָתִי וְתַחֲלוֹט לְעֵינַי תַּרְתֵּין חֲלִיטָתָא וְאֵכּוּל מִן יְדָהּ:

ותלבב לעיני. תעשה לפני שתי לביבות:

ותלבב לביבות. תרגם יונתן ותחלוט חליטתא. בדברי רבותינו ז״ל (פסחים ו): חלוט של בעלי בתים והמה נקראים על שם המעשה ששולקין אותם ברותחין:

ואברה. ואוכל מעט:

ויאמר אמנון, אמנון שלא הבין עצת יונדב, והיה בדעתו לעשות רעה, קצר הדברים, ואמר על הסדר שתלבב לעיניו שתי לביבות ואחר כך יברה מידה, ובזה השקיף דוד רק על תחלת דבריו שתלבב לעיניו שתי לביבות, וחשב שיען שכל אוכל תתעב נפשו יתאוה למין מאכל של לביבות שתמר לבדה יודעת לעשותו היטב, ורוצה שתעשהו לעיניו למען יבטח שהמה הלביבות אשר יאהב, וע"כ:

ותלבב לעיני שתי לביבות. הוא מעשה מרחשת קישפי"ל בלע"ז:

ואברה. ואוכל: