שְׁמוּאֵל ב׳ י״ג · כ׳

וַאֲמַר לָהּ אַבְשָׁלוֹם אֲחוּהָא הַאֲמִינוֹן אֲחוּךְ הֲוָה עִמֵךְ וּכְעַן אֲחָתִי שְׁתוּקִי אֲחוּךְ הוּא לָא תְשַׁוִין יַת לִבֵּךְ לְפִתְגָמָא הָדֵין וִיתִיבַת תָּמָר וְצַדְיָא בֵּית אַבְשָׁלוֹם אֲחוּהָא:

היה עמך. רצה לומר: אנס אותך, ובלשון נקיה דבר:

ועתה. הואיל וכבר נעשה, החרישי ואל תבזי אותו, כי הלא אחיך הוא, וראוי לך לחוס על כבודו:

אל תשיתי וגו׳. רוצה לומר: אל תצטערי בעבור זה:

האמינון. דרך המדברים להוסיף אותיות להקטין הדבר, וכן (דברים לב י): יצרנהו כאישון עינו, הנקרא כן על שם האיש הקטן הנראה בעין:

החרישי. ענין שתיקה:

תשיתי. תשימי:

ושוממה. הוי״ו יתירה, וכן (תהלים עו ז): ורכב וסוס:

האמינון, א"ל שתשתוק מצד ג' טעמים (הנזכר בפסוק יב יג), שאם מצד כבודה, לא תהיה לבוז על ידי שהתיחדה עם איש, כי לא היה עם זר רק אחיך היה עמך, ואם מצד כבודו החרישי אחיך הוא ואם מצד הנבלה בעצמה אל תשיתי את לבך לדבר הזה, טוב שתשכחי זאת מלבך כי מה שהיה היה ותשב הנה תמר שהיה דרכה לטייל תמיד, ולשמוח ולגיל כבנות המלך הבתולות, עתה ותשב ולא יצאה החוצה ושממה ולא ישבה בסוד משחקים:

ועתה אחותי החרישי אחיך הוא. ר"ל ואין ראוי לפרסם גנותו:

ותשב תמר שוממה בית אבשלום אחיה. ידמה כי לבשתה ולדאגתה היתה שם בלי חברה כטעם אמרו כל שעריה שוממים כי רבים בני שוממה: