וַתִּקַּ֨ח תָּמָ֥ר אֵ֙פֶר֙ עַל־רֹאשָׁ֔הּ וּכְתֹ֧נֶת הַפַּסִּ֛ים אֲשֶׁ֥ר עָלֶ֖יהָ קָרָ֑עָה וַתָּ֤שֶׂם יָדָהּ֙ עַל־רֹאשָׁ֔הּ וַתֵּ֥לֶךְ הָל֖וֹךְ וְזָעָֽקָה׃

וּנְסִיבַת תָּמָר קִטְמָא עַל רֵישָׁהּ וְכִתּוּנָא דְפַסֵי דַעֲלָה בְּזַעַת וְשַׁוִיאַת יְדָהּ עַל רֵישָׁהּ וַאֲזָלַת מֵיזַל וּצְוָחַת:

על ראשה. רוצה לומר: וזרקה ממעל לראשה דרך צער, ולהודיע לרבים שאנוסה היתה:

ותשם ידה וגו׳. כן הוא דרך המצטער: