וַיֹּ֨אמֶר אַמְנ֜וֹן אֶל־תָּמָ֗ר הָבִ֤יאִי הַבִּרְיָה֙ הַחֶ֔דֶר וְאֶבְרֶ֖ה מִיָּדֵ֑ךְ וַתִּקַּ֣ח תָּמָ֗ר אֶת־הַלְּבִבוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔תָה וַתָּבֵ֛א לְאַמְנ֥וֹן אָחִ֖יהָ הֶחָֽדְרָה׃

וַאֲמַר אַמְנוֹן לְתָמָר אָעִילִי סְעוּדְתָא לְאִידְרוֹן בֵּית מִשְׁכְּבָא וְאֵכוּל מִן יְדִיךְ וּנְסִיבַת תָּמָר יַת חֲלִיטָתָא דַעֲבָדַת וְאָעֵילַת לְאַמְנוֹן אֲחוּהָא לְאִידְרוֹן בֵּית מִשְׁכְּבָא:

החדר. לחדר משכבו:

ותבא. את הלביבות:

ועל זה אמר הביאו הבריה החדר, המיוחד לאכול שמה, ואברה מידך דוקא: