שְׁמוּאֵל ב׳ י״א · כ״ד

וּשְׁדוֹ קַשָׁתַיָא בְּעַבְדָיִךְ מִן שׁוּרָא וְאִתְקְטִילוּ מֵעַבְדֵי מַלְכָּא וְאַף עַבְדָךְ אוּרִיָה חִתָּאָה מִית:

וירו המורים. בעת קרבנו אל החומה:

וגם עבדך וגו׳. כי השליח חשב, למה אמתין עד אשר יעלה חמת המלך ולומר לו אחרי זה ממיתת אוריה, הלא טוב לומר לו מיד, ולא יעלה חמתו (ואף יואב השכיל את זאת אשר השליח יגיד לו מיד, ולזה לא חשש פן לא תעלה חמת המלך ולא יודע לו ממיתת אוריה):

ויורו המורים. ענין השלכה:

ועל ידי כן ויורו המורים וכו' וימותו מעבדי המלך וגם אוריה שהיה המנהיג במקום ההוא מת: