שְׁמוּאֵל ב׳ א׳ · כ״ב

מִדַם קְטִילִין מִתְּרַב גִבָּרִין גִירֵי קַשְׁתָּא דִיהוֹנָתָן לָא מְסַתַּחֲרִין לַאֲחוֹרָא וְחַרְבָּא דְשָׁאוּל לָא תַיְבָא רֵיקָן:

לא נשוג אחור. חזר קשתו לאחור, מבלי לרוות חציו מדם וחלב שונאיו:

לא תשוב ריקם. אל נדנה, מבלי להרוג הרג רב:

נשוג. כמו נסוג בסמ״ך, וענינו החזרה לאחור, כמו (ישעיהו נט יג): ונסוג מאחר אלהינו:

מדם חללים דלתות הכתוב מקבילים מדם חללים קשת יהונתן לא נשוג אחור, ומחלב גבורים חרב שאול לא תשוב ריקם מצייר שיהונתן היה רובה קשת (כמ"ש י"ח א') עד חרבו עד קשתו ושם (כ) שלשת החצים צדה אורה, ושאול לא היה לו קשת רק לחם בחרב וחנית. ושניהם צריכים במלחמה, הרובה קשת הורג מרחוק, והאוחז חרב יפיל חללים בקרוב. והנה הרובה קשת יסוג לפעמים אחור אם רואה שכבר שפך דם הרבה אז ירך לבבו, ולעומת זה אמר כי מדם חללים קשת יהונתן לא נסוג אחור, והלוחם בחרב לפעמים ישוב ריקם, בקרבו אל גבור וחלב גוייתו יעצור בעדו כי לא יוכל לדקרו בחרבו, אבל חרב שאול לא תשוב ריקם מסבת חלב גבורים. ורצה לומר שלפעמים יפלו גבורים מצד חסרון הלימוד והאומנות של המלחמה וזה לא היה פה, שהיו מלומדי מלחמה זה בקשתו וזה בחרבו. ב. עוד יאמר שלפעמים יכשלו הגבורים בשאין אהבה ביניהם ואינן עוזרים זה לזה, שיאמר לאחיו חזק, אבל פה לא כן היה, כי: