שְׁמוּאֵל ב׳ א׳ · כ׳

לָא תְחַווּן בְּגַת לָא תְבַסְרוּן בְּשׁוּקֵי אַשְׁקְלוֹן דִלְמָא יְחַדְיָן בְגַת פְּלִשְׁתָּאֵי דִילְמָא יְדוּצוּן בְּגַת עֲרֵלַיָא:

אל תגידו בגת. ממיתת שאול ויהונתן, ועם כי בודאי ידעו בלא הם, אמר כן למליצת הקינה, וכן (מיכה א י): בגת אל תגידו:

תעלזנה. אף הוא ענין שמחה, כמו (תהלים צו ב): יעלוז שדי. וכפל הדבר במלות שונות כדרך המקונן:

אל תגידו אל תודיעו דבר זה שהיה מפלתם השגחיית פן ישמחו על שעזב ה' את עמו, ויש הבדל בין הגדה לבשורה, שהמבשר הוא המכוין לפרסם הדבר כדי שיעשו משתה וששון בפרהסיא, אבל המגיד אינו מיוחד לבשר ולהודיע, והוא או שלא ראה הדבר בעיניו רק שמע, או שמגיד שלא על הכוונה לבשר ולפרסם והנה בגת שהיא עיר המלוכה שם הגיד המגיד את הדבר ומשם שלחו לבשר בכל הערים כדי שיעשו משתה וששון, והשלוחים האלה היו מבשרים, כי יצאו בכוונה כדי לבשר ולפרסם. ויש הבדל בין שמח ובין עלז, שהעלז הוא המרקד מרוב השמחה, והשמח הוא בלב, והמאמרים מקבילים, אל תגידו בגת פן תשמחנה בנות פלשתים, וגם אחר שהגיד המגיד בעיר המלוכה, על כל פנים אל תבשרו בחוצות אשקלון, אל תשלחו מבשרים לבשר את העם פן תעלזונה ברקוד ומחול ויעשו משתה וששון:

אל תגידו בגת. ידוע כי גת ואשקלון היו יושבים בהם פלשתים: